לא לפחד כלל זה מסוכן

מה גורם לאישה בת 44 לא לפחד משום דבר? מחקר שנעשה לאחרונה מגלה קשר בין תופעה זו להתנוונות גרעיני השקד, הנמצאים באונות המוח ומשפיעים על תחושת הפחד של האדם

דינה וולודרסקי | גליליאו

גרעין השקד (האמיגדלה) הוא מבנה דמוי שקד, זוגי, המורכב מכמה גרעינים. גרעין השקד ממוקם פנימה לאונת הצדע של קליפת המוח הגדול. גרעיני השקד נמצאים בכל אחת מאונות המוח וידוע כי הם מעורבים בזיכרון אירועים הקשורים לתחושת פחד, בהתנהגות הקשורה לפחד וכן בזיהוי פחד בבעלי חיים.

חוקרים בראשות ג’סטין פיינשטיין (Feinstein) מאוניברסיטת אייווה שבארצות-הברית פרסמו בדצמבר 2010 בכתב-העת Current Biology ממצאים המוכיחים כי גרעיני השקד אחראים לתגובות הפחד גם בקרב בני האדם.

פינשטיין ועמיתיו חקרו את המקרה של מטופלת המכונה בראשי תיבות ס”מ (SM) והלוקה במחלה התורשתית הנדירה “אורבך-ויאֶט”. במחלה זו חסר החלבון המקוּדד על ידי גן המכונה ECM1, דבר הגורם לתסמינים שונים בעור כגון פצעים, משקעים וצלקות, וכן פגיעה במערכת העצבים המרכזית המתבטאת בין היתר בהתנוונות של אזורים במוח ובעיקר באזור גרעיני השקד.

נכון להיום, במחלה זו חולים כ-300 בני אדם בלבד ברחבי העולם. החולה ס”מ בת ה-44 היא אחת מהם, והיא סובלת מניוון מוחלט של גרעיני השקד. היא מתפקדת באופן תקין בכל הקשור לזיכרון, שפה, תפישה וכו’. ס”מ מוכּרת לחוקרים שנים רבות. במחקר קודם, עוד כשהיתה בת 32, לא הצליחה לזהות הבעות פחד בפניהם של אנשים או להעריך את אמינותו של אדם על פי הבעת פניו (וראו: “פחד, הבעות פָּנים והשקד שבִּפְנים”, “גליליאו” 35). כעת היו מעוניינים החוקרים לבדוק האם רק היכולת לזהות הבעת פחד ולאפיין פָּנים נפגעה אצל ס”מ או שמא גם יכולתה לחוש פחד אינה קיימת.
סקרנות והתרגשות במקום פחד

החוקרים חשפו את ס”מ לנחשים ולעכבישים, ואף שהיא העידה על עצמה בעבר שהיא שונאת נחשים ועכבישים, היא הביעה סקרנות רבה, התעקשה להחזיק בנחשים ולגעת בהם וציינה בפני החוקרים שזוהי חוויה חיובית בעבורה ואינה חשה בפחד. בנה של ס”מ סיפר לחוקרים שבילדותו ראה נחש והופתע לראות את אמו תופסת את הנחש ללא חשש, אף שכבר אז סיפרה שהיא שונאת נחשים.

החוקרים לא עצרו בכך והמשיכו בניסיונות להפחיד את ס”מ. השלב הבא היה ביקור בבית ההבראה “ויברלי הילס” שבלואיסוויל, קנטאקי, שנבנה בשנת 1910 בעבור חולי שחפת ונחשב רדוף רוחות. בבית ההבראה חיכו לס”מ אנשים מחופשים לרוחות, למפלצות ולרוצחים. לעומת חמש הנשים האחרות שצורפו כקבוצת ביקורת לסיור המפוקפק צרחו מפחד, ס”מ הפיקה הנאה רבה מהניסוי, ודיווחה שלא חשה פחד כלל.

לבסוף הראו החוקרים לס”מ סדרה של סרטי אימה. גם אלה לא הצליחו להפחיד אותה והיא דיווחה שלא הרגישה פחד אף על פי שהבינה שסרטים אלה עשויים לעורר פחד בקרב אנשים אחרים. מעניין לציין כי ס”מ מרגישה רגשות אחרים כגון שמחה ועצב ומתנהגת בהתאם, ורק תחושת הפחד זרה לה. במקום הפחד היא חשה סקרנות רבה והתרגשות.

לא פחדה מגיל 10

כאשר החוקרים ראיינו את ס”מ לגבי עברה, היא הבהירה כי היא יודעת מהו פחד מכיוון שהיא זוכרת מצבים מימי ילדותה שבהם חוותה פחד של ממש. היא זכרה שבתור ילדה פחדה מחושך וחיפשה מחסה במיטת אחותה הגדולה. כמו כן זכרה מקרה שבו אחיה הבהיל אותה בעת ששהו בבית קברות והיא בכתה וצרחה. היא אף סיפרה על מקרה שבו פחדה מאוד מכלב גדול. כל המצבים הללו אירעו בשנות ילדותה הראשונות, והיא לא זכרה תחושת פחד מגיל 10 ואילך.

נתונים אלה מתאימים להשערת החוקרים כי אובדן תחושת הפחד קשור להתנוונות ההדרגתית של גרעיני השקד. התנוונות זו מתחילה סביב גיל 10 בקרב חולי אורבך-ויאט. בשנות ה-20 המוקדמות לחייה עברה ס”מ סריקה של המוח, וכבר אז נראתה התנוונות באזור גרעיני השקד במוחה. בהיותה בוגרת היו בחייה אירועים שונים שהיו אמורים לעורר פחד וחרדה, אך ס”מ נשארה אדישה, או לכל היותר עצובה או כועסת. כך, למשל, סיפרה שבעת שטיילה בפארק התנפל עליה גבר ואיים עליה בסכין. היא לא נבהלה ולאחר שהגבר עזב המשיכה בהליכה רגועה לביתה ואף חזרה למחרת שוב לטיול באותו הפארק. התרחשויות מעין אלה היו תכופות בחייה של ס”מ, והחוקרים מציינים כי לדעתם חוסר תחושת הפחד של ס”מ הוא שגורם לה להיות קורבן למצבים שמהם היתה נמנעת לו היתה חווה תחושת פחד בריאה.

פינשטיין ועמיתיו העבירו לס”מ שמונה שאלונים הקשורים לנושאים של פוֹבּיות, תסמיני חרדה ופחד ברמות שונות. כך, לדוגמה, נשאלה לגבי תחושות פחד לדבר לפני קהל ופחד מהמוות. כל השאלונים העידו על היעדר תחושת פחד מכל סוג שהוא. החוקרים מציינים כי בעבר שימשו אותם שאלונים לראיונות עם פגועי גרעיני שקד אחרים ומחקרים אלה שללו לכאורה את הקשר בין פגיעה בגרעיני השקד להיעדר תחושת פחד, אך באותם מקרים הפגיעה בגרעיני השקד לא היתה מוחלטת או לא דו-צדדית. לפיכך, המקרה של ס”מ, שלה פגיעה דו-צדדית מוחלטת ונדירה בגרעיני השקד, הוא מקרה ייחודי ויכול ללמד על האזור במוח המשרה את תחושת הפחד.

ממצאים אלה עשויים לסייע בפיתוח טיפול תרופתי לסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית החשים פחד וחרדה עקב אירוע טראומטי כלשהו שחוו בעבר. עם זאת, חשוב לציין את ההסתייגויות של המחקר: לא רק אזור גרעיני השקד פגוע במוחה של ס”מ אלא גם האזורים הסמוכים, כך שאי אפשר לשלול בוודאות גם את מעורבותם של אזורים אחרים במוח בהשריית תחושת הפחד. נוסף על כך, כל המחקר מתבסס על מקרה יחיד ויש צורך כמובן בבדיקת מקרים נוספים שיאששו את המסקנות שהוסקו במחקר זה.

דינה וולודרסקי היא בעלת תואר מוסמך במדעי החיים ממכון ויצמן למדע ותואר ראשון במדעי החיים מהאוניברסיטה העברית.
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו, פברואר 2011