הגדלת ספיקת המים ושטח ההצפה של הנילוס היו הזרז לפריחת תרבות מצרים העתיקה

מחקר עדכני מגלה כי שינוי משמעותי במסלול נהר הנילוס לפני כ-4,000 שנה הרחיב את שטח ההצפה ליד לוקסור, מה שיכול היה לגרום לשגשוג החקלאות במצרים העתיקה ולהשפיע על מיקום אתרים היסטוריים.

מחקר חושף שינוי משמעותי בנהר הנילוס לפני כ-4,000 שנה, שהרחיב את שטח ההצפה ליד לוקסור וגרם לשגשוג החקלאות באזור, מה שתרם ככל הנראה לשגשוג מצרים העתיקה. השינויים בהתנהגות הנילוס השפיעו על דפוסי ההתיישבות ומבנים היסטוריים. המחקר, מראה באמצעות קידוחים ותיארוך משקעים, את ההתפתחות של הנהר ממערכת מפוצלת לתעלה יציבה אחת בשל שינויי אקלים והשפעות אנושיות.

החוקרים חקרו את התפתחות נהר הנילוס במהלך 11,500 השנים האחרונות ובדקו כיצד שינויים בגאוגרפיה שלו עשויים היו להשפיע על גורל הציוויליזציה המצרית העתיקה.

המחקר, שפורסם ב-Nature Geoscience, מגלה כי שינוי משמעותי בנהר הנילוס התרחש לפני כ-4,000 שנה, ולאחריו שטח ההצפה בעמק הנילוס ליד לוקסור התרחב באופן משמעותי.

התפתחות הנוף והתרבות

ד”ר בנג’מין פנינגטון, מחבר שותף במאמר מאוניברסיטת סאות’המפטון, אמר: “הרחבת שטח ההצפה הגדילה באופן משמעותי את שטח הקרקע הראויה לעיבוד בעמק הנילוס ליד לוקסור (תבאי העתיקה) ושיפרה את פוריות הקרקע על-ידי הוספה סדירה של אדמת סחף פורייה.”

“על-אף שלא ניתן להסיק קשרים סיבתיים ספציפיים בין שינוי זה לפיתוחים חברתיים עכשוויים, השינויים בנוף הם בכל זאת גורם חשוב שיש לשקול כאשר דנים בהתפתחות התרבות המצרית העתיקה.”

המחקר גם מציע כי ייתכן שהשינויים בהתנהגות נהר הנילוס ובנוף השפיעו על דפוסי ההתיישבות ועל מיקום מבנים היסטוריים איקוניים, כגון מקדש כרנך.

המחקר נערך על-ידי צוות בינלאומי בראשות ד”ר אנגוס גרהאם מאוניברסיטת אופסלה בשוודיה, והוא כלל מספר ארכיאולוגים וגיאוגרפים מאוניברסיטת סאות’המפטון.

דומיניק ברקר, מחבר שותף נוסף מאוניברסיטת סאות’המפטון, הסביר כיצד בוצע המחקר: “קדחנו 81 קידוחים, רבים מהם ביד, ברחבי עמק הנילוס ליד לוקסור – מהלך חסר תקדים במצרים. באמצעות מידע גיאולוגי שהתקבל מהליבות ותיארוך המשקעים באמצעות טכניקה הנקראת ‘הארה מגורה אופטית’, הצלחנו להרכיב את התפתחות הנוף הנהרי.”

שינויים בנהר הנילוס לאורך אלפי שנים

הצוות גילה כי בין 11,500 ל-4,000 שנים לפני זמננו, הנילוס חווה העמקת נהר משמעותית, כלומר הנהר חתך את קרקעיתו, יצר ערוצים עמוקים ושטח הצפה צר יותר. דינמיקות הצפה אלו היו קיימות בין התקופה האפיפלאוליתית (תקופת חברות ציידים-לקטים) לבין הממלכה הקדומה (תקופת הפירמידות) ואולי אף הממלכה התיכונה של מצרים העתיקה.

“נהר הנילוס המצרי שאנו רואים היום נראה שונה מאוד מכפי שהיה ברוב 11,500 השנים האחרונות,” אומר ד”ר פנינגטון. “במשך רוב הזמן הזה, הנילוס הורכב מרשת של ערוצים שזורים שהשתנו לעיתים קרובות.”

לפני כ-4,000 שנה, הנילוס שינה את מסלולו במהירות והחל לקבל כמויות גדולות של משקעים, מה שהוביל ליצירת שטח הצפה רחב ויציב יותר.

החוקרים אומרים כי השינוי הגדול בהתנהגות נהר הנילוס נגרם ככל הנראה מהפחתה בנפח המים הזורמים בנהר והגברה באספקת הגשמים. הדבר נבע מהתייבשות אגן הנילוס, עם המעבר מתקופת הלחות האפריקנית ליצירת מדבר סהרה הנוכחי. השינוי באקלים האזורי עשוי היה לשלב עם השפעות אנושיות משתנות על הקרקע והפך את הקרקע לחשופה יותר לסחף.

התובנות החדשות על התפתחות עמק הנילוס המצרי ליד לוקסור מספקות הקשר נופי חיוני לארכיאולוגים ולאגיפטולוגים לצורך פירוש מחדש של אתרים עתיקים באזור ושיקול מחדש של מיקומי התיישבות בעמק הנילוס.

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

• סודות של כוכבים: מדענים חושפים את התפקיד הנסתר של שביל החלב במיתולוגיה של מצרים העתיקה
• העושר במצרים העתיקה היה בידי מעטים
• טביעת רגל במצריים עשויה להיות העתיקה ביותר