דברים שיורמים יודעים: למה יש חותמת כשרות על מזון לכלבים?

הגולש X תמה: למה יש חותמת כשרות על מזון לכלבים?  גם ככה אין חרדים שמגדלים חיות מחמד

למה אתה חושב שאין חרדים שמגדלים חיות מחמד? טיפול בחיות מחמד עונה על צורך פסיכולוגי עמוק המשותף לרבים ויהודים דתיים אינם יוצאים מהכלל. לצד איסורים וגינויים  ניכר עיסוק הלכתי רב בשאלות מעשיות הנוגעות לגידול חיות שאינן חיות משק או עבודה עדות לכך שיהודים שומרי מצוות טיפחו חיו מחמד מאז ומעולם. הכלב אמנם אינו פופולארי במקורותינו ומוזכר בעיקר בהקשרים מעליבים דוגמת   “לֹא-תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ  כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, גַּם-שְׁנֵיהֶם” (דברים פרק כ”ב) אבל אבותינו מצאו תחליפים. 

חיית המחמד הראשונה (אם נתעלם מאתונו של בלעם) היא כבשת הרש עליה מספר נתן הנביא לדוד המלך, חיה שזוכה לטיפול המזכיר את הפודל המשפחתי של ימינו ” וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו; מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת. ” (שמואל ב’ פרק י”ב).  שלמה המלך, כמתחייב ממעמדו, לא הסתפק בגורי חתולים מצער בעלי חיים ייבא חיות אקזוטיות “אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ, נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים, וְתֻכִּיִּים..” (מלכים א’ פרק י’). כלבים אמנם לא נחשבו לחיות מחמד אך בכל זאת עיון במקורות מגלה שהתיעוב מהכלבים לא היה גורף. מסיפור אחד, ביזארי במיוחד, ניתן ללמוד כי גם אבותינו הכניסו כלבים הביתה.  גמרא במסכת יבמות מספרת על עלמה שאיבדה את בתוליה בזמן שרכנה לשטוף את הרצפה וכלב ביצע בה את זממו. רבי יהודה הנשיא התחשב בנסיבותיו המיוחדות (מאוד) של המקרה והתיר לה להינשא לכהן (שאמור לשאת בתולה כשרה).  כלב שמירה או כלב רועים לא אמור להימצא בתוך הבית ולכן סביר שהכלב השובב היה חית מחמד (לפחות עד האירוע המצער).  מסכת תרומות בתלמוד הירושלמי מספרת על רב שהתארח בביתו של אדם ונעלב למצוא כלב יושב לידו המארח מסביר “רבי, טובה אני משלם לו. שודדים באו לעיר, נכנס אחד מהם וביקש ליטול אישתי ואכל הכלב ביציו”.

במקורות פזורים גם סיפורים פיקנטים פחות המלמדים על קשר רגשי בין יהודים לכלביהם כך למשל מספר המדרש (פסיקתא דרב כהנא) מלודרמה סוחטת דמעות על נאמנות כלבית. המופיעה כך בספר האגדה בתרגומו של ביאליק  ” רועים חלבו חלב. בא נחש ושתה ממנו והיה הכלב רואה. כשבאו הרועים ישבו לשתות מן החלב, התחיל הכלב נובח בהם ולא השגיחו בו. לבסוף עמד הכלב ושתה מן החלב ומת. קברוהו הרועים ועשו לו מצבה” מסתבר שאפילו “בתי קברות לחיות” אינם המצאה חילונית. רבי אלעזר מכיר בכך שהכלב “מכיר את קונו” כלומר קשור לבעליו וקשר כזה, כידוע, הוא דו סטרי.  

ועכשיו לשאלת הכשרות. התורה מרבה באיסורי אכילה ושתיה: אסורים חזירים ואסור שרימפס, אסור “גיד הנשה” ולכן מתחייב ניקור אכזרי בנתחים משובחים כסינטה ופילה. אסור פיצה עם פפרוני ואסורים יינות צרפתיים (יינות נסך). פירות וירקות אסורים אם לא הופרשו מהם מעשרות (טבל) , אם נקטפו מעץ צעיר (ערלה) ואם גדלו בשנת שמיטה (שביעית). בכל שלל האיסורים הללו מבהיק בייחודו  היתר בודד לאכול בלי חשש  וההיתר הזה שפסוק מפורש מוקדש לו בספר שמות נוגע   לשאלה שלנו   “בָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ” (שמות כ”ב) כלומר לא רק מותר אלא מצווה לתת לכלב בשר לא כשר.  אם מותר לכלב לזלול סטייקים לבנים מה פשר חותמת הכשרות?  האומנם מנסה מישהו לגזור קופון ולפרנס משגיח כשרות שאינו נחוץ? 

מתבקש ממש למנות את הכשר הבונזו להכשרים תמוהים כגון אלו המקשטים בקבוקי אקונומיקה או שמפו אבל במקרה שלנו דווקא יש למשגיחי הכשרות קייס לא רע. מתברר שגם לכלבים לא הכול מותר. אמנם אין צורך שהבשר יבוא מבהמה מעלת גירה ומפריסת פרסה, אין צורך בשחיטה כשרה, ניקור, מליחה , הדחה ושאר מלאכות המפרנסות את אחינו בני ישראל אך ההלכה מטילה גם עליהם כמה הגבלות. האיסור הראשון, מוזר ולא רלוונטי לימינו הוא אכילת שור שהוצא להורג. התורה מטילה עונש מוות בסקילה על שור שנגח אדם למוות “וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה  וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת-בְּשָׂרוֹ” (שמות כ”א)  הרמב”ם מדגיש כי איסור האכילה הזה חל גם על ידידנו הטוב ביותר (ועל הדרך מפגין גם סטיה קלה מתקינות פוליטית ביחס לגויים)  ” כשייסקל, לא יימכר ולא ייתננו לכלבים או לגויים” (משנה תורה הלכות מאכלות אסורות פרק ד’) .

האיסור הרלוונטי למזון הכלבים של היום הוא  איסור בשר וחלב המקיף לא רק אכילה ובישול אלא גם “הנאה”. הנאה במובן ההלכתי אינה עונג אלא   הפקת תועלת. ומתערובת כזו אסור להפיק תועלת בשום צורה שהיא כולל האכלת בעלי חיים: מותר לתת לכלב נקניק מטיב טעם אך לא צ’יזבורגר.  לרוב אין חלב במזון לכלבים אבל דגנים יש ויש מה שהופך את המזון לחמץ.  איסור החמץ בפסח רחב מאוד וכולל לא רק אכילה אלא גם אחזקה בבית והאכלת בעלי חיים.

כך למשל נפסק כי כלב הזקוק למזון מכיל דגנים מסיבה רפואית יש למכור  לגוי שיחזיק אותו עד לסיום חג המצות שכן “פיקוח נפש” נוגע רק לבני אדם.  כלבים שומרי כשרות אינם יוצאי דופן בקרב החיות. אגדות התלמוד והמדרשים  מספרות על בהמות שהקפידו על קיום מצוות כדוגמת חמורו של רבי פנחס בן יאיר שסירב לטעום מתבן שלא הופרשו ממנו מעשרות.  ובכן X, הקפד על כשרות הבונזו ואולי בבוא היום תמצא מתחת לשולחנך בגן העדן את נשמת כלבך מחכה לשאריות מסעודת שור הבר והליוויתן.  

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל  [email protected]