השפעות השריפות באזורי הביניים בישראל: איומים על המגוון הביולוגי והסכנות לאדם
מאת נעמה טסלר, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
במקביל לשריפות בשטחים הפתוחים, שגרמו לנזק גדול עם השפעות שעלולות להראות את אותותיהן בשנים הקרובות, חלק מהשריפות חדרו לתחומי היישובים, כמו בקריית שמונה. לשריפות באזורים המיושבים יש לרוב השפעה דרמטית על חיי הקהילה ועל תחושת הביטחון של האוכלוסייה. במצב הנוכחי, שבו חלק ניכר מהאוכלוסייה מפונה, קשה לאמוד מה תהיה ההשפעה של השריפות הללו בבוא העת, כשיחזרו התושבים לבתיהם.
שריפות בשטחים האורבניים נוטות להתפתח באזורי המעבר, אותם האזורים שנמצאים בין השטחים הפתוחים לשטחים הבנויים, ושמוגדרים לרוב כאזורי הספר האורבני (WUI – Wildland-Urban Interface). לרוב אלו הם האזורים הרגישים ביותר לפגיעה משריפות בשל הסיכון לפגיעה באדם מצד אחד ובמערכת האקולוגית מהצד השני. בחוט המקשר הזה שבין השטח הבנוי לשטח הטבעי, המערכת האקולוגית מתוארת אף היא כתפר שבין השטח הטבעי והשטח העירוני. כמו במקומות רבים בארץ ובעולם, הצומח באזור הזה הוא צומח מעורב שמורכב מצומח טבעי, כמו עצי חורש ויער ים-תיכוניים בהם אלון ואלה; ומצומח מופר, הכולל צמחי תרבות וצמחים פולשים ממינים שונים, ושגדל לרוב על קרקע שמושפעת מהלחצים, מהפגיעות ומהאיומים שיש בערים לעומת הטבע.
שריפות באזורי הספר האורבניים מתפתחות דרך הצמחייה ודרך מבנים ותשתיות כדוגמת מחסנים, דקים וגגות, שמזינים את השריפה ושלאש קל להיאחז בהם. ניסיונות ההשתלטות על האש בשריפות באזורים אלו הם מורכבים, וקשה מאוד לשקם את השטחים האלה בעקבותיהן. כמות הפסולת הרבה והתשתיות העירוניות שיש להתחשב בהן תורמות לאתגר, וכמובן, כך גם אופי הצומח שבמקום. מינים פולשים כמו אילנתה בלוטית, שיטה כחלחלה ודודניאה דביקה, וכן צמחי מעזבות וביוב כמו טיון דביק, קיקיון מצוי וסרפד אינם הצמחים שאנחנו שואפים לראות בטבע הישראלי – אך חלק גדול מהמינים הפולשים אוהבים שריפות ומתחדשים טוב אחריהן בין אם על ידי התחדשות מבנק הזרעים בקרקע או התחדשות מצוואר השורש (חלקו העליון של השורש).
