ביוני הסתיים הקונגרס הבינלאומי הראשון בנושא תמיכה מבוססת ראיות בהורות. וזו הזדמנות מצויינת להרהר בדבר שהורים הכי זקוקים לו, כדי להיות הורים טובים – מרחב הורי.
פרופ’ עמית באומל
ביוני הסתיים הקונגרס הבינלאומי הראשון בנושא תמיכה מבוססת ראיות בהורות. הקונגרס שימש פלטפורמה למטפלים וחוקרים מרחבי העולם להתכנס ולדון בתכניות ההתערבות היעילות ביותר לסייע להורים. גם שתי דוקטורנטיות שלי ואני השתתפנו באירוע והעברנו סימפוזיום.
הקונגרס נערך מרחוק, כלומר באמצעות פלטפורמה אונליין כך שבזמן שהוא נערך שהינו בבתינו. בזמן שהתעסקתי בתוהו ובוהו היומיומי של ניהול שלושה ילדים קטנים לאחר ארוחת הערב ומצאתי את עצמי מסרב לשחק עם אחד מהם, מכיוון שהיו מספר משימות להשלים בבית, הרהרתי במה שחסר בקונגרס. מהם התכנים שעליהם פחות דנים היום בעולם המחקר של הורות בעידן שנות ה-2020 אבל שחשוב מאוד שידונו עליהם?
זו התשובה שלי לשאלה.
מרחב הורי
דמיינו שני זוגות הורים, לשניהם ילד.ה או נער.ה עם אותו קושי – קושי שהילד שלכם חווה או חווה בעבר – תזזיתיות יתר, חרדות, קושי חברתי, קושי בלימודים. רק שזוג הורים אחד מתמודד עם הדברים בצורה יותר נכונה. כך שילדם בסוף חווה פחות – פחות חרדה, פחות קושי חברתי. וילדם גם חווה יותר –קשרים טובים, אהבה, השכלה טובה יותר, חיים יותר שלמים.
עכשיו מה לדעתכם הדבר המרכזי שיקבע מיהו זוג ההורים שהתמודד יותר נכון עם הקושי? ההשכלה של ההורים? הכסף? סגנון הורי? האם הם פנו לטיפול? אולי, המוכנות שלהם להתאמץ (כי כמה טוב להזין קצת אשמה לתוך הסיפור)?
ובכן, כל גורמים הללו הם בגדר תשובות מקובלות שקרובות לעניין אבל שהן לא העניין.
המרכיב החשוב ביותר הוא למעשה המרחב של ההורה להתעסק בבעיות של הילד שלו.
ניתן להגדיר את המרחב הורי על בסיס שני אלמנטים:
- הזמן שההורה מקדיש כדי להיות הורה של הילד: האם ההורה נוכח אחה”צ? עוזר חברתית או להכין שיעורים? משחק (בגילאים הרלוונטיים) עם הילד?
- האיכות של הזמן שההורה מקדיש לילד: האם כשההורה נמצא עם הילד הוא פנוי על מלא ולא מוטרד מדברים אחרים.
המרחב ההורי שלנו נמצא תחת התקפה.
ההתקפה הגדולה ביותר היא כלכלית. מאחר והמחיה היום יותר יקרה, במרבית המקרים, שני ההורים עובדים במישרה מלאה. רק נזכיר שבעבר בעולם המערבי היה מאוד נהוג שהאם תעבוד בחצי מישרה, אם בכלל, ותחזור מוקדם הביתה. והנה המרחב ההורי בכל העולם המערבי התרסק על הפרצוף.
התקפה הנוספת היא על הקשב. ההורה מתמודד עם ריבוי משימות, ונוטיפיציות מהעבודה והחיים שנשלחות אליו בכל רגע ואלה מובילים לקושי להקדיש תשומת לב לילדים, מה שמקל על ההורים לפנות לאפשר לילדיהם לבלות יותר זמן עם מסכים. מסכים יכולים לספק הקלה זמנית כאשר הם תופסים את תשומת הלב של הילדים, ומאפשרים להורים לטפל באחריות אחרת. עם זאת, הסתמכות זו על מסכים עלולה לערער את זמן האיכות ואת האינטראקציות המשמעותיות שילדים צריכים להתפתחותם הבריאה.
כך שבפועל, כאשר הורים מתמודדים עם קשיים עם ילדיהם, במקרים רבים האתגר העומד בפניהם אינו עניין של ידע או משאבים חומרניים. הוא פשוט תוצאה של חוסר זמן להיות הורה.
באופן בוטה, אין תכניות התערבות נגישות שמתעסקות במרחב ההורי הזה.
הרי טיפולים פסיכולוגים והדרכות הורים לא מיועדים לפתור בעיות כלכליות, או בעיות של טכנולוגיה חודרנית. אך כשאנחנו חושבים על תמיכה הורית מבוססת ראיות אלה דברים שכדאי לקחת בחשבון. ואולי אולי אולי, גם נגיע לעסוק בזה בקונגרס הבא.
עוד בנושא באתר הידען:
4 תגובות
למה ליפול על הפסיכולוגים לא הבנתי? מה. קשר לכותרת?
מה עם תכנון ילודה, אפליית נשים? הפרטה של שירותי מדינה והיעדר תמיכה מצד המדינה?
כל נכון. תודה.
מעניין איך המין האנושי התפתח לאורך עשרות אלפי שנים בלי כול התיאוריות החדשות לבקרים לגבי חינוך ילדים?
כותרת עניינת יכולה לעזור למצב באתר המעפן הזה