מחקר גנטי מגלה פרטים חדשים על הקרבת קורבנות אדם ובפרט תינוקות אצל המאיה

גנומים של בני המאיה העתיקים חושפים את נוהג הקרבת קורבנות של תאומים זכרים מאות שנים לפני התיישבות הספרדית. במחקר הגנטי נמצאו שני זוגות תאומים זהים זכרים, דבר המתכתב עם הסיפורים של הספר העתיק של המאיה

לאחר קריסת התרבות הקלאסית של המאיה, עלתה קרנה של עיר המאיה צ’יצ’ן איצה לגדולה והייתה אחת הערים הגדולות והמשפיעות ביותר של בני המאיה העתיקים, אך רבים מהקשרים הפוליטיים והטקסים שלה נותרו לא מובנים לחלוטין. במחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature, גילו חוקרים נוהג הקרבת ילדים שכלל בעיקר זכרים. קרבה משפחתית הדוקה, כולל שני זוגות תאומים זהים, מרמזת על קשר למיתוסי היסוד של המאיה כפי שמסופר בספר “פופול וו”. השוואה נוספת לאוכלוסיות המאיה של היום מגלה את השפעת המגיפות מתקופת הכיבוש הספרדי על הגנטיקה של בני המאיה כיום.

אל קסטיליו, הידוע גם בשם מקדש קוקולקאן, הוא אחד מהמבנים הגדולים בצ’יצ’ן איצה והארכיטקטורה שלו משקפת את הקשרים הפוליטיים הרחבים שלה.

העיר העתיקה צ’יצ’ן איצה הנמצאת בלב חצי האי יוקטן במקסיקו, היא אחד מהאתרים הארכיאולוגיים האייקוניים והמסתוריים ביותר בצפון אמריקה. העיר עלתה לשלטון בעקבות קריסת תרבות המאיה הקלאסית והייתה מרכז פוליטי רב עוצמה במאות השנים שלפני הגעת הספרדים. השפעתה של צ’יצ’ן איצה התרחבה בכל אזור המאיה ועד למרכז מקסיקו. העיר מפורסמת בארכיטקטורה המונומנטלית שלה, הכוללת יותר מתריסר מגרשי משחקי כדור ומקדשים רבים, ביניהם המקדש הענק של אל קסטיליו המעוטר בנחשים מנוצים, האתר נחקר ארכיאולוגית יותר ממאה שנה.

צ’יצ’ן איצה ידועה במיוחד בזכות העדויות הנרחבות להקרבת קורבנות, הכוללות את השרידים הפיזיים של הקורבנות ואת הייצוגים באמנות המונומנטלית. החפירות השנויות במחלוקת של סנוטה הקדושה באתר בתחילת המאה ה-20 זיהו את שרידיהם של מאות אנשים, וייצוג אבן מלא של טזומפנטלי (מדף גולגלות) באתר מצביעים על המרכזיות של ההקרבה בחיי הטקסים בצ’יצ’ן איצה. למרות זאת, תפקידם וההקשר של ההקרבה הטקסית באתר נותרו לא ידועים.

חלק גדול מהקורבנות שהוקרבו באתר היו ילדים ובני נוער. למרות שישנה אמונה רווחת שנשים היו במוקד ההקרבה באתר, קשה לקבוע את מינם של שרידי השלדים הצעירים רק על פי הבדיקה הפיזית, וניתוחים אנטומיים עדכניים מצביעים על כך שרבים מהבוגרים הצעירים היו זכרים. בשנת 1967 התגלתה גומחה תת-קרקעית ליד סנוטה הקדושה שהכילה את שרידיהם המפוזרים של יותר ממאה ילדים. התא, שככל הנראה היה צ’ולטון (מאגר מים) שהותאם מחדש, הורחב כך שיתחבר למערה קטנה. בקרב בני המאיה הקדומים, מערות, סנוטות וצ’ולטונים היו קשורים זמן רב להקרבת ילדים, ותכונות תת-קרקעיות אלו נחשבו לנקודות חיבור לעולם התחתון.

כדי להבין טוב יותר את חיי הטקסים ואת הקשר של הקרבת הילדים בצ’יצ’ן איצה, צוות חוקרים בינלאומי ממוסדות שונים, כולל מכוני מקס פלנק לאנתרופולוגיה של האבולוציה (לייפציג) וגיאואנתרופולוגיה (יינה), בית הספר הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה (ENAH, מקסיקו סיטי), המכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה (INAH-יוקטן, מרידה), ואוניברסיטת הרווארד (קיימברידג’), ביצע חקירה גנטית מעמיקה של שרידיהם של 64 ילדים שהוקרבו טקסית בצ’ולטון בצ’יצ’ן איצה.

### הקרבת קורבנות שהתמקדה בזכרים ובקרבה משפחתית

תמונת חלק מאבן הטזומפנטלי, או מדף הגולגלות, המשוחזרת בצ’יצ’ן איצה.

תיארוך השרידים גילה שהצ’ולטון שימש למטרות קבורה במשך יותר מ-500 שנים, מהמאה ה-7 ועד המאה ה-12 לספירה, אך רוב הילדים נקברו במהלך תקופת השיא הפוליטית של צ’יצ’ן איצה בין השנים 800 עד 1000 לספירה. בניתוח הגנטי התגלה שכל 64 הילדים שנבדקו היו זכרים. ניתוח גנטי נוסף גילה שהילדים נלקחו מאוכלוסיות המאיה המקומיות, ולפחות רבע מהילדים היו קרובים לפחות לילד אחד נוסף בצ’ולטון. קרובים צעירים אלו צרכו תזונה דומה, מה שמעיד על כך שגדלו באותו משק בית. “הממצאים שלנו מציגים דפוסי תזונה דומים באופן מדהים בקרב יחידים המראים קשר משפחתי בדרגה ראשונה או שנייה,” אומר מחבר משותף פאטקסי פרז-רמאלו, חוקר פוסט-דוקטורט במחלקה לארכאולוגיה והיסטוריה תרבותית, מוזיאון האוניברסיטה NTNU, טרונדהיים, נורווגיה ומכון מקס פלנק לגיאואנתרופולוגיה.

“אחד הממצאים המפתיעים היה זיהוי שני זוגות של תאומים זהים,” אומרת קתרין נגל, מחברת משותפת ומנהלת קבוצת המחקר במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה של האבולוציה. “אנחנו יכולים לומר זאת בוודאות משום שאסטרטגיית הדגימה שלנו הבטיחה שלא נכפיל את היחידים.” יחד, הממצאים מצביעים על כך שילדים זכרים קרובים נבחרו ככל הנראה בזוגות לפעילויות טקסיות הקשורות לצ’ולטון.

“הגילאים והתזונה הדומים של הילדים הזכרים, הקרבה הגנטית ההדוקה שלהם, והעובדה שהם נקברו באותו מקום במשך יותר מ-200 שנים מצביעים על הצ’ולטון כאתר קבורה לאחר ההקרבה, כאשר היחידים שהוקרבו נבחרו מסיבה ספציפית,” אומרת אואנה דל קסטיו-צ’אבז, מחברת משותפת וחוקרת במחלקת האנתרופולוגיה הפיזית במרכז INAH יוקטן.

קשרים לפופול וו

לתאומים יש מקום מיוחד בסיפורי המקור ובחיים הרוחניים של בני תרבות המאיה העתיקה. הקרבת תאומים היא נושא מרכזי בספר הקדוש של המאיה ק’יצ’ה’, המכונה פופול וו, ספר שבו יכלו בני המאיה להתחקות אחורה ביותר מ-2,000 שנים באזור המאיה. בפופול וו, התאומים הון הונהפו וווקוב הונהפו יורדים לעולם התחתון ומוקרבים על ידי האלים לאחר תבוסה במשחק כדור. בניו התאומים של הון הונהפו, המכונים התאומים הגיבורים הונהפו ואיקסבלנקה, ממשיכים לנקום את מות אביהם ודודם על ידי התנסות במחזורים חוזרים ונשנים של הקרבה ותחייה מחדש כדי להערים על האלים של העולם התחתון. התאומים הגיבורים והרפתקאותיהם מתוארים בשפע באמנות המאיה הקלאסית, וכיוון שמבנים תת-קרקעיים נחשבו לכניסות לעולם התחתון, קבורת התאומים והזוגות הקרובים בצ’ולטון בצ’יצ’ן איצה עשויה להזכיר טקסים הקשורים לתאומים הגיבורים.

“עדויות מהמחקר החדש חושפות את הקשרים העמוקים בין הקרבת קורבנות לבין מחזורי המוות והתחייה של בני האדם המתוארים בטקסטים הקדושים של המאיה,” אומרת כריסטינה ווארינר, פרופסור חבר באוניברסיטת הרווארד ומנהלת קבוצת המחקר במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה של האבולוציה.

### המורשת הגנטית המתמשכת של מגיפות מתקופת הקולוניה

המידע הגנטי המפורט שנאסף בצ’יצ’ן איצה אפשר לחוקרים לחקור שאלה נוספת חשובה במרכז אמריקה: ההשפעה הגנטית ארוכת הטווח של מגיפות מתקופת ההתיישבות הספרדית על אוכלוסיות הילידים. בעבודה צמודה עם תושבי קהילת המאיה המקומית של טיקסקלטיוב, מצאו החוקרים ראיות לברירה גנטית חיובית בגנים הקשורים לחיסון, ובמיוחד ברירה לגרסאות גנטיות המגינות מפני זיהום סלמונלה. במהלך המאה ה-16 במקסיקו, מלחמות, רעב ומגיפות גרמו לירידה באוכלוסייה בשיעור של עד 90 אחוזים, ואחת המגיפות החמורות ביותר הייתה מגיפת הקוקוליצטלי בשנת 1545, שזוהתה לאחרונה כגרומה על ידי הפתוגן סלמונלה אנטריקה פאראטיפי C.

“בני המאיה של ימינו נושאים את הצלקות הגנטיות של מגיפות מהתקופה הקולוניאלית,” אומר המחבר הראשי רודריגו ברקרה, אימונוגנטיקאי וחוקר פוסט-דוקטורט במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה של האבולוציה. “קווי ראיות מרובים מצביעים על שינויים גנטיים ספציפיים בגני החיסון של מקסיקנים בני ימינו ממוצא ילידי ומעורב, הקשורים לעמידות מוגברת נגד זיהום סלמונלה אנטריקה.”

“המידע החדש שנרכש מדנ”א עתיק לא רק איפשר לנו לשלול השערות והנחות מיושנות ולרכוש תובנות חדשות לגבי התוצאות הביולוגיות של אירועי העבר, אלא גם נתן לנו הצצה לחיים התרבותיים של בני המאיה העתיקים,” אומר החוקר הראשי יוהנס קראוסה, מנהל המחלקה לארכאוגנטיקה במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה של האבולוציה. מחקרים כאלה גם מעצימים חוקרים ילידים לעצב את הנרטיבים של העבר ולקבוע עדיפויות לעתיד. “זה משמעותי עבורי כחוקר ממוצא ילידי שאני יכול לתרום לבניית הידע,” אומרת מריה ארמילה מו-מזטה, מחברת משותפת של המחקר וחוקרת באוניברסיטה האוטונומית של יוקטן (UADY). “אני רואה בשימור הזיכרון ההיסטורי של המאיה חשיבות עליונה.”

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

• סוף העולם לא יגיע ב-2012
• ספר חדש: רובים, חיידקים ופלדה (על חלקן של מגיפות בכיבוש העולם החדש)
• הלוח ארוך הטווח של המאיה כויל ללוח המודרני בסיוע תיארוך פחמן 14
• מומחה לתרבות המאיה: החרסים שהתגלו השנה ובהן התייחסות ל-2012 לא היו נבואיים
• סוף העולם לא הגיע כפי שצפו לכאורה בני שבט המאיה. האם יאמינו עכשיו למדענים?